רגע לפני הסוף

כך כתבה נאוה סמל זכרה לברכה לפני מותה והשיר נמצא על ידי הבת שלה.

רגע לִפְנֵי הַסּוֹף
מאת נאוה סמל

רֶגַע לִפְנֵי הַסּוֹף
רָאִיתִי אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי חוֹלְפִים
כְּמוֹ סֶרֶט שֶׁהָלַךְ אֲחוֹרַנִּית וְהִסְתַּחְרֵר
כְּמוֹ שִׁיר הָפוּךְ, שֶׁהִתְנַגֵּן יוֹתֵר מִדַּי מַהֵר
הָיִיתִי גַּל שֶׁהִתְרַסֵּק שָׁם עַל הַחוֹף
פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי מָה זֶה "בָּר-חֲלוֹף"
שָׁאַלְתִּי, מִי אֶת הַשְּׁבָרִים יְבוּא וְיֶאֱסֹף?
זֶה הָיָה הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי הַסּוֹף.

אֵיךְ הַכֹּל כָּכָה נִגְמָר
בְּלִי אַתְרָעָה, כְּשֶׁכְּלוּם לֹא נִסְגָּר
וְהַאִם לְתַקֵּן עוֹד מַשֶּׁהוּ אֶפְשָׁר
וּמָה יֵעָלֵם, וּמָה עוֹד נִשְׁאַר
וְאֵיךְ לֹא נִפְרַדְתִּי
וְלָמָּה בַּזְּמַן לֹא אָמַרְתִּי
וְאֵיךְ לֹא הִסְפַּקְתִּי
לְהַגִּיד אֶת הַדָּבָר –
הַמִּשְׁפָּט הֲכִי חָשׁוּב
הַצֵּרוּף הֲכִי יָקָר.

וּבְלִי קוֹל, כְּשֶׁהַמְּכוֹנִית הִיטַּלְטְלָה
בֵּין שָׁמַיִם וְאֶרֶץ, לִקְרַאת הַנְּפִילָה
אָמַרְתִּי בִּמְפֹרָשׁ מִלָּה אַחֲרֵי מִלָּה
אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ – אוֹהֶבֶת אֶתְכֶם –
כְּמוֹ תְּפִלָּה.
נֶאֱחֶזֶת בָּכֶם כְּמוֹ קֶרֶשׁ הַצָּלָה
וּמִישֶׁהוּ שָׁמַע, אֵי שָׁם בַּאֲפֵלָה
זֶה הָיָה הָרֶגַע לִפְנֵי הַסּוֹף
שֶׁהָפַךְ בְּדֶרֶךְ נֵס לְהַתְחָלָה.

אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ
אוֹהֶבֶת אֶתְכֶם
אֵין לִי עוֹלָם בִּלְעֲדֵיכֶם
אַתֶּם הֲרֵי שֶׁלִּי וַאֲנִי שֶׁלָּכֶם.
חַכּוּ לִי, עוֹד רֶגַע,
מַגִּיעַ לִי סִיבוּב חוֹזֵר
עַכְשָׁו בָּרוּר שֶׁהַזְּמַן מִתְקַצֵּר
אֲנִי רוֹצָה לָשִׁיר
בִּמְלוֹא הַקּוֹל, רָחוֹק וְקָרוֹב
אַל תִּשְׁכְּחוּ – רַק לֶאֱהֹב.
לֹא לִדְחוֹת שׁוּם דַּבֵּר
לֶעָתִיד לֹא מֻגְדָּר
הַיּוֹם – וְלֹא מָחָר
עַכְשָׁו, בְּרֶגַע זֶה,
לִפְנֵי הַסּוֹף לוֹמַר:
אֵיזֶה מַזָּל,
זוֹ יָד הַגּוֹרָל
אַתֶּם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים
תּוֹדָה שֶׁאַתֶּם בִּשְׁבִילִי קַיָּמִים.